הקולקציה "הגוף כמדיום"  עוסקת בדימוי הגוף הנשי, האדרת נשים עשויות בשר ודם, נשים פגיעות , שניתן להזדהות איתן, המבקשות להפסיק להיות כלואות בייצוג נשי. 

הפרויקט שואב השראה מאומנות הפרפורמנס, המתמקדת בשימוש ופציעה של הגוף באופן גרוטסקי המהווה חלק מהותי במיצגים. "במחקרי התמקדתי באומניות הגוף הרדיקליות: מרינה אברמוביץ', סיגלית לנדאו, יוקו אונו  ואורלן. אלו משתמשות בגופן כמדיום אומנותי. החיבור האישי נבע מתוך תחושת הזדהות ואמפתיה והרצון להנכיח זאת בעבודתי." מסבירה יובל  "נושא זה, מהווה חלק משמעותי בחיי, בהתמודדות שלי מול גופי ומקומי כאישה המעוניינת לנפץ את התפיסה של גוף נשי לא אנושי. " 

צבעוניות הקולקציה לקוחה מגווני עור שונים וצבעם הטבעי של החומרים שבהם השתמשה לסרי , כגון עור, עץ ומתכת. לחומרים אלו יכולת להתחקות אחר הגוף ולשמר את הזיכרון כ"גוף שני".  

על ידי פיסול גופן של הדוגמניות, היא מייצרת את המתח שפוגש הקהל בגוף המוכר לו באופן החשוף והפגיע ביותר, ומראה את היכולת של הבגד לייצר מתח בין פגיעות לביטחון.